The Meaning of Life
The Purpose of Creation
This section from Derech Hashem tells us why Hashem created the world.
Hashem, Who is absolute good, created the world in order to share His goodness with others.
הנה התכלית בבריאה היה להטיב מטובו ית׳ לזולתו. והנה תראה, כי הוא לבדו ית״ש השלימות האמיתי המשולל מכל החסרונות, ואין שלימות אחר כמוהו כלל. ונמצא שכל שלימות שידומה חוץ משלימותו ית׳, הנה אינינו שלימות אמיתי, אלא יקרא שלימות בערך אל ענין חסר ממנו; אך השלימות בהחלט אינו אלא שלימותו ית׳. וע״כ בהיות חפצו ית׳ להטיב לזולתו, לא יספיק לו בהיותו מטיב קצת טוב, אלא בהיותו מטיב תכלית הטוב שאפשר לברואים שיקבלו. ובהיותו הוא לבדו ית׳ הטוב האמיתי, לא יסתפק חפצו הטוב אלא בהיותו מהנה לזולתו בטוב ההוא עצמו שהוא בו ית׳ מצד עצמו, שהוא הטוב השלם והאמיתי. והנה מצד אחר, הטוב הזה א״א שימצא אלא בו. ע״כ גזרה חכמתו, שמציאות ההטבה האמיתית הזאת יהיה במה שיותן מקום לברואים לשיתדבקו בו ית׳ באותו השיעור שאפשר להם שיתדבקו; ואז נמצא, שמה שמצד עצמם א״א שיתוארו בשלימות כשלימותו ית׳, הנה מצד התדבקם בו יגיע להם באותו השיעור שאפשר ליתאר בשלימות ההוא ית׳, מצד היותם מתדבקים בו, וימצאו נהנים בטובה האמיתית ההיא בערך שאפשר להם ליהנות בה. ונמצא היות כונתו ית״ש בבריאה שברא, לברוא מי שיהיה נהנה בטובו ית׳ באותו הדרך שאפשר שיהנה בו
(Derech Hashem 1:2:1)
Behold, the purpose of creation was to bestow from His goodness, blessed be He, upon another.
Now see: He alone, may His Name be blessed, is the true and absolute perfection, devoid of all deficiency, and there is no perfection whatsoever comparable to His.
It follows that any perfection imagined apart from His perfection is not true perfection, but is called “perfection” only in relation to something lacking more than it; absolute perfection exists only in Him, blessed be He.
Therefore, since His desire, blessed be He, was to bestow good upon another, it would not suffice for Him to bestow merely some measure of good, but rather to bestow the ultimate good possible for created beings to receive.
And since He alone, blessed be He, is the true good, His benevolent will could not be satisfied except through enabling others to enjoy that very good which exists in Him, in His very essence — the complete and true good.
However, from another aspect, this good cannot be found except in Him.
Therefore, His wisdom decreed that the realization of this true beneficence would come about by providing created beings the opportunity to attach themselves to Him, blessed be He, to the extent that it is possible for them to cleave to Him.
Then it will result that, although in themselves they cannot be described as possessing perfection equal to His, nevertheless through their attachment to Him they will attain, to the degree possible, a share in that Divine perfection; and they will thereby enjoy that true goodness, in proportion to the extent that they are able to experience it.
Thus it follows that His intention, blessed be He, in the creation He created, was to bring into existence beings who would enjoy His goodness in the manner and measure possible for them to do so.
(Derech Hashem 1:2:1)
Next, the Ramchal zt”l explains that Hashem’s plan for giving the ultimate good required that we earn it. To make the good complete, we must be its “masters,” not just passive recipients. That is where human free will comes in.
ענין השלימות והחסרונות וקנית השלימות: ואולם גזרה חכמתו, שלהיות הטוב שלם, ראוי שיהיה הנהנה בו בעל הטוב ההוא; פי׳ – מי שיקנה הטוב בעצמו, ולא מי שיתלוה לו הטוב בדרך מקרה. ותראה שזה נקרא קצת התדמות, בשיעור שאפשר, אל שלימותו ית׳. כי הנה הוא ית״ש שלם בעצמו ולא במקרה, אלא מצד אמתת ענינו מוכרח בו השלימות, ומשוללים ממנו החסרונות בהכרח. ואולם זה א״א שימצא בזולתו, שיהיה אמתתו מכרחת לו השלימות ומעדרת ממנו החסרונות. אך להתדמות לזה במקצת, צריך שלפחות יהיה הוא הקונה השלימות שאין אמתת ענינו מכריח לו, ויהיה הוא מעדיר מעצמו החסרונות שהיו אפשריים בו. וע״כ גזר וסידר שיבראו עניני שלימות ועניני חסרון, ותיברא בריה שיהיה בה האפשרות לשני הענינים בשוה, ויותנו לבריה הזאת אמצעיים שעל ידם תקנה לעצמה את השלימיות ותעדיר ממנה את החסרונות; ואז יקרא שנתדמית במה שהיה אפשר לה לבוראה, ותהיה ראויה לידבק בו וליהנות בטובו
(Derech Hashem 1:2:2)
However, His wisdom decreed that, for the good to be complete, the one who receives it must be its master — that is, one who earns the good through his own effort, not one to whom the good merely comes by chance.
You will see that this entails a certain resemblance — to the degree that is possible — to His own perfection, blessed be He.
For He, may His Name be blessed, is perfect in and of Himself, not through circumstance.
By the very truth of His being, perfection is necessarily found in Him, and all deficiency is necessarily absent from Him.
Such a condition cannot exist in any other being, for no created being’s essence necessitates perfection or excludes deficiency.
Nevertheless, to resemble Him in some measure, it is necessary that a being at least acquire perfection that is not inherent to its essence, and remove from itself the deficiencies that could exist within it.
Therefore, His wisdom decreed and arranged that there should exist both states of perfection and of deficiency, and that there should be brought into existence a creature with equal potential for both.
To this creature He granted the means by which it could attain perfection for itself and remove from itself deficiency.
Then it may be said that such a being has, in the measure possible for it, achieved a likeness to its Creator — and thus becomes worthy to cleave to Him and to delight in His goodness.
(Derech Hashem 1:2:2)
Rabbi Daniel Freitag explains Derech Hashem 1:2:2 in his excellent sefer, The Meaning of Life According to Judaism (pp. 19–20).
He writes that in order for us to truly connect to Hashem, we must be similar to Him in some way.
The major difference between us and Hashem is that He was never created, while we were created by Him. That makes us completely different and unable to really connect.
Therefore, Hashem made a system in which we can choose to do good. By choosing good, we shape our own nature instead of just being what we were made to be. In that way we become a little bit like Hashem, creators of ourselves, and that similarity allows us to actually connect to Him.
The Meaning of Life
וְהִנֵּה מָה שֶׁהוֹרוּנוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה הוּא, שֶׁהָאָדָם לֹא נִבְרָא אֶלָּא לְהִתְעַנֵּג עַל ה’ וְלֵהָנוֹת מִזִּיו שְׁכִינָתוֹ שֶׁזֶּהוּ הַתַּעֲנוּג הָאֲמִתִּי וְהָעִדּוּן הַגָּדוֹל מִכָּל הָעִדּוּנִים שֶׁיְּכוֹלִים לְהִמָּצֵא. וּמְקוֹם הָעִדּוּן הַזֶּה בֶּאֱמֶת הוּא הָעוֹלָם הַבָּא, כִּי הוּא הַנִּבְרָא בַּהֲכָנָה הַמִּצְטָרֶכֶת לַדָּבָר הַזֶּה.
אַךְ הַדֶּרֶךְ כְּדֵי לְהַגִּיעַ אֶל מְחוֹז חֶפְצֵנוּ זֶה, הוּא זֶה הָעוֹלָם. וְהוּא מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (אבות ד): הָעוֹלָם הַזֶּה דּוֹמֶה לִפְרוֹזְדוֹר בִּפְנֵי הָעוֹלָם הַבָּא.
וְהָאֶמְצָעִים הַמַּגִּיעִים אֶת הָאָדָם לַתַּכְלִית הַזֶּה, הֵם הַמִּצְווֹת אֲשֶׁר צִוָּנוּ עֲלֵיהֶן הָאֵל יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ. וּמְקוֹם עֲשִׂיַּת הַמִּצְווֹת הוּא רַק הָעוֹלָם הַזֶּה. עַל כֵּן הוּשַׁם הָאָדָם בָּזֶה הָעוֹלָם בַּתְּחִלָּה כְּדֵי שֶׁעַל יְדֵי הָאֶמְצָעִים הָאֵלֶּה הַמִּזְדַּמְּנִים לוֹ כָּאן יוּכַל לְהַגִּיעַ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הוּכַן לוֹ, שֶׁהוּא הָעוֹלָם הַבָּא, לִרְווֹת שָׁם בַּטּוֹב אֲשֶׁר קָנָה לוֹ עַל יְדֵי אֶמְצָעִים אֵלֶּה. וְהוּא מָה שֶׁאָמְרוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (עירובין כב א): הַיּוֹם לַעֲשׂוֹתָם וּמָחָר לְקַבֵּל שְׂכָרָם
(Mesillas Yesharim, ch. 1)
Behold, what our Sages of blessed memory have taught us is that a person was created for no other purpose than to take delight in Hashem and to enjoy the radiance of His Shechina, for this is the true delight and the greatest pleasure that can be found.
The place where this delight is truly experienced is in the World to Come, for it was created for this purpose.
However, the path to reach our desired goal is this world. As our Sages of blessed memory said (Avos 4): “This world is like a corridor before the World to Come.”
The means that bring a person to this goal are the mitzvos that Hashem, blessed be His Name, has commanded us. And the place for performing these mitzvos is only this world. Therefore, man was placed in this world first, so that through these means available to him here, he might reach the place prepared for him — the World to Come — to be satisfied there with the good he has earned through these means (i.e., through his mitzvos).
And this is what our Sages of blessed memory said (Eruvin 22a): “Today is for doing them, and tomorrow is for receiving their reward.”
(Mesillas Yesharim, ch. 1)
Forgiveness and Mitzvos 